אני3.jpg

בשמונה השנים האחרונות (לפני שנפלה עלינו הקורונה) הייתי ארכיאולוגית, בעלת תואר ראשון מהאוניברסיטה העברית בירושלים. אני דוברת אנגלית ועברית ברמת שפת אם, גרמנית ויפנית ברמה גבוהה, וגם ישראלית-לא-תל-אביבית שותפת.

רוב האנשים חושבים שארכיאולוגים חופרים. הם מן הסתם צודקים, אבל אנחנו גם חוקרים. ומנהלים צוות, וכותבים דו"חות בלי הפסקה, מדברים עם לקוחות גדולים בעלי כיסים מנופחים, וכמובן - מעבירים מצגות!

לפני חמש שנים, ראש המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית הגיע למסקנה שסטודנט צריך לנהל את המדיה הדיגיטלית, במקום המזכירה שמקלידה באמצעות אצבע אחת, בהתאם לגילה. התפקיד ניתן לי, למרות שלא היה לי מושג מה זה אומר. לאורך הזמן שניהלתי את העמודים השונים של המכון, התעסקתי בעיקר בקד"מ (למשל, פרוייקט ארכיאולוגיה בקפה הנוקטורנו, תכנונו ושיווקו ברשתות החברתיות), בכתיבת תוכן, בקידום אורגני, וביצירה ושמירה על קשרים בין המכון ובין משקיעים מהארץ ומחו"ל. מאז אני עושה קידום אורגני לחברים וחברים של חברים בעלי עסקים קטנים (סיוון כהן, ליידי מורגנה, סטודיו שוקי קוק, ועוד) בימי משבר.

בעקבות קפיצת הראש למים העמוקים של השיווק הדיגיטלי, למדתי לעבוד עם הפלטפורמות השונות, תכנות אדובי ברמה בסיסית, ולעבוד עם הדבר הנפלא הזה שלא הכרתי קודם בשם קונספט.

המשכתי עם הזרם ללימודי תעודה בתרצה גרנות במסלול קופירייטינג, ולמדתי איך הקונספט הזה עובד ומה עושים איתו באמת.

אני עובדת ללא הפסקה, ונותנת 120% מעצמי לכל פרוייקט. אני חושבת בצורה מאוד שונה מרוב האנשים, ותמיד חושבת 5 צעדים קדימה. אני גם מאוד אוהבת נישות שבדרך כלל מיוחסות לצעירים כמו טיקטוק, אנימציה, וקיי-פופ. שאלו אותי על זה! אני מבטיחה שתתחרטו.

ארכיאולוגית לשעבר, יודעת להעריך רצפות